מהר"ם על בבא מציעא ח׳ א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא ח׳ א
1 דְּחַזְיָא לִקְטַנִּים.
2 וְהָא דְּאָמַר רָבָא: אִם הָיְתָה טַלִּית מוּזְהֶבֶת – חוֹלְקִין, הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ, הָא אַפְסְדוּהָ! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּחַזְיָא לִבְנֵי מְלָכִים.
3 וְהָא דִּתְנַן: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ׳, הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ? הָא אַפְסְדוּהָ! בִּשְׁלָמָא טְהוֹרָה – חַזְיָא לְבָשָׂר. אֶלָּא טְמֵאָה, הָא אַפְסְדוּהָ! אֶלָּא לִדְמֵי, הָכָא נָמֵי לִדְמֵי.
4 אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.
5 דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ, תֵּיעָשֶׂה זוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְזוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא יִקְנֶה לֹא זֶה וְלֹא זֶה. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.
6 אָמַר רָבָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ.
7 תִּדַּע שֶׁאִילּוּ אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״צֵא וּגְנוֹב לִי״, וְגָנַב – פָּטוּר. וְשׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ – חַיָּיבִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ.
8 אָמַר רָבָא, הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אָמְרִינַן מִגּוֹ: חֵרֵשׁ וּפִקֵּחַ שֶׁהִגְבִּיהוּ מְצִיאָה, מִתּוֹךְ שֶׁקָּנָה חֵרֵשׁ – קָנָה פִּקֵּחַ.
9 בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ קָנָה – דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת. אֶלָּא פִּקֵּחַ בְּמַאי קָנָה?
10 אֶלָּא אֵימָא: חֵרֵשׁ – קָנָה, פִּקֵּחַ – לָא קָנָה. וּמַאי מִגּוֹ? מִגּוֹ דִּשְׁנֵי חֵרְשִׁין בְּעָלְמָא קָנוּ, הַאי נָמֵי קָנֵי.
11 הַאי מַאי? אִם תִּמְצָא לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּחַבְרֵיהּ. הַאי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ קָא מַגְבַּהּ לֵיהּ, אִיהוּ לָא קָנֵי – לְאַחֲרִינֵי מַקְנֵי?!
12 אֶלָּא אֵימָא: מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא קָנָה פִּקֵּחַ – לֹא קָנָה חֵרֵשׁ.
13 וְכִי תֵּימָא, מַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי חֵרְשִׁין דְּעָלְמָא – הָתָם תַּקִּינוּ לְהוּ רַבָּנַן דְּלָא אָתֵי לְאִנְּצוֹיֵי. הָכָא מֵימָר אָמַר: פִּקֵּחַ לָא קָנֵי, אֲנָא אֶקְנֵי?
14 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָּא לְרַב אָשֵׁי: דִּיּוּקֵיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא מֵהֵיכָא? אִי נֵימָא מֵרֵישָׁא ״שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית״, הָתָם הַאי קָאָמַר ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ״, וְהַאי אָמַר ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ״.
15 אֶלָּא מֵהָא דְּקָתָנֵי ״זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.
16 וְהָא אוֹקֵימְנָא רֵישָׁא בִּמְצִיאָה, וְסֵיפָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר!
17 אֶלָּא מִסֵּיפָא: ״זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי״, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.
18 וּמִמַּאי דְּבִמְצִיאָה? דִּלְמָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר?
19 וְכִי תֵּימָא: אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר מַאי לְמֵימְרָא? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הַאי דְּקָאָמַר ״חֶצְיָהּ שֶׁלִּי״ לֶהֱוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְלִיפְּטַר. קָמַשְׁמַע לַן דְּהַאי אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרִים. סָבַר: אִי אָמֵינָא ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״, בָּעֵינָא אִשְׁתְּבוֹעֵי, אֵימָא הָכִי, דְּאֶהְוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְאִיפְּטַר!
20 אֶלָּא מֵהָא, הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.
21 וְדִלְמָא, הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּרוֹכֵב נָמֵי קָנֵי!
22 אֶלָּא מִסֵּיפָא: בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים – חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה. בְּמַאי? אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, צְרִיכָא לְמֵימַר?! אֶלָּא לָאו בִּמְצִיאָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ.
23 וְרָבָא אָמַר לָךְ: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ.
24 הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין. אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי רַב יְהוּדָה:
פירוש מהר"ם על בבא מציעא ח׳ א
1 גמ' אלא אימא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש וכו'. וצריך לישב לפי זה לישנא דרבא השתא דאמרת אמרינן מגו וכו' היאך יתישב על זה מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש וצ"ל דה"ק השתא דאמרת אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכה נמי לחבריה א"כ בהיפוך נמי במקום שאינו זוכה לנפשיה לא זכי נמי לחבריה חרש ופקח שהגביהו אמרינן נמי מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש:
2 תוס' ד"ה ושותפין שגנבו וכו' דהתם בטביחה איירי. ר"ל רש"י מפרש בגמרא דקאמרה הכא ושותפין שגנבו חייבין היינו אותה ברייתא דבב"ק ואין נראה דהתם בטביחה איירי וא"כ אין ראיה משם אלא הא דקאמר בגמרא ושותפין שגנבו הוי פירושו שהגביהו הגנבה שניהם ולאו ברייתא היא אלא מסברא קאמרה הגמרא כן: